1. לפני תביעה כספית ע"ס של 30,304 ש"ח, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מסוג סקודה אוקטביה, שנת ייצור 2010, מ.ר. 8615970 בתאונת דרכים מיום 4.5.10.
2. בכתב התביעה טען התובע כי ביום התאונה, בשעה 10:00, נסע בנתיב הימני, מכיוון מזרח למערב, ברח' העמקים בקרית ביאליק, ולפתע חש חבטה עזה בצד שמאל של רכבו.
לטענתו, משאית הנתבע שמספרה 6406100 עשתה את דרכה בנתיב האמצעי בניסיון לעקוף מימין רכבים שהיו לפניו, אז סטתה לנתיב נסיעתו של התובע ופגע ברכבו.
3. נזקי התובע כוללים נזק ישיר לרכב בסך של 19,715 ש"ח, ירידת ערך בסך של 7,315 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,856 ש"ח, הצמדה בסך של 918 ש"ח, אגרת בימ"ש בסך של 300 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 200 ש"ח.
4. בכתב ההגנה נטען כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה נסעה משאית הנתבעים בנתיב האמצעי הפונה שמאלה, התובע לא שמר על נתיבו, התחכך במשאית הנתבעים וגרם נזק.
לעניין הנזק - הכחישו הנתבעים את הנזקים הנתבעים ובין היתר נטען כי התובע לא יכול להתבסס על חוה"ד שצורפה לעניין ירידת הערך, שכן על פי המלצות דו"ח ששון יש לערוך את חוה"ד לענין ירידת הערך לאחר תיקון הרכב.
5. שמעתי את שני הנהגים, אשר העידו כל אחד לגרסתו אודות נסיבות התרחשות התאונה.
6. התובע העיד כי התאונה אירעה בכביש שיש בו 3 נתיבים, כאשר הוא נסע בנתיב הימני. בין הנתיבים האמצעי והשמאלי עמדו ברמזור שתי משאיות, כשהמכסה של אחת מהן היה פתוח (ככל הנראה בשל תקלה באחת משתיהן), הם חסמו את התנועה וכל הרכבים היו צריכים לעקוף אותם.
הוא העיד כי היה בנתיב הימני ופתאום הרגיש חבטה ברכב, בעודו במצב של עצירה.
בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הנתיב הימני מיועד לרכבים המבקשים לנסוע ישר, הנתיב אמצעי לאלה שנוסעים ישר ושמאלה והנתיב שמאלה לנסיעה שמאלה. הוא גם אישר כי הוא נסע בנתיב
הימני. הוא נשאל באם הוא התכוון לפנות שמאלה והשיב "אני לא זוכר אם התכוונתי לפנות ישר או שמאלה" (שו' 1, עמ' 3 לפורט').
במהלך החקירה הוצג בפני התובע, ע"י נציג הנתבעת מס' 2, טופס ההודעה על התאונה שמילא התובע למבטחת שלו, שם נרשם "עמדתי שלישי
בנתיב האמצעי ברח' העמקים קרית ביאליק, כשפניי מועדות
לפנות שמאלה לכיוון חיפה ...." (ההדגשות לא במקור).
התובע ניסה להסביר את ההבדל בין גרסתו בטופס זה לבין הגרסה בתביעה בכך שאשתו היא אשר מילאה את טופס ההודעה וטעתה בציון הפרטים.
מנגד, העיד הנתבע כי הוא נסע בנתיב האמצעי, בו הוא נוסע כל הזמן וכי רכבו של התובע היה בנתיב הימני. הרכבים עמדו ברמזור אדום, ועת התחלף לירוק וביקש להתחיל בנסיעה שמע חריקה, הסתכל במראה וראה את רכבו של התובע כשהוא צמוד אליו, אז ירד מהמשאית וראה כי רכבו של התובע תקוע בפנים.
הנתבע העיד כי היו רכבים שעמדו וחסמו את התנועה ורכבים אחרים נכנסו לנתיב האמצעי על מנת לעקוף אותם.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, מצאתי לדחות את התביעה, בשל אי עמידה בנטל;
אין מחלוקת בין הצדדים כי בכביש בו נסעו היו שלושה נתיבים כאשר מהנתיב הימני ניתן לנסוע ישר ומהאמצעי ניתן לנסוע גם ישר וגם לפנות שמאלה. בדיון בפני הסכימו התובע והנתבע כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה נסע התובע בנתיב הימני וכי הנתבע נסע באמצעי, כאשר שני רכבים/משאיות חסמו חלק מהנתיבים בשל תקלה כלשהי שהיתה באחד מהם, ובעוד שהתובע טען כי אלה היו בין הנתיב האמצעי לשמאלי, טען הנתבע כי הנתיב האמצעי היה פנוי).
בנסיבות שנוצרו, אחד משני הרכבים דכאן סטה לנתיב נסיעתו של השני, בכדי להתקדם בנסיעה, כאשר התובע טוען כי הנתבע ביקש לעקוף את הרכבים ופנה לנתיב הימני, ומנגד טוען הנתבע כי התובע הוא אשר נכנס לנתיבו וכי הוא (הנתבע) נשאר כל הזמן בנתיב האמצעי.
גרסאותיהם של שני הצדדים לא נסתרו ומנגד לא נתמכה אף אחת מהן בעדות חיצונית כלשהי. זאת ועוד, לא הוגשו בפני תמונות של הנזק במשאית ומנגד, לא מצאתי כי יש בתמונות הנזק ברכבו של התובע כדי לתמוך דווקא בגרסתו.
למעשה, בפני שתי גרסאות מנוגדות ולא מצאתי הצדקה להעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע.